יום שבת, 14 בפברואר 2015

קוהלת פרק ז

קוהלת פרק ז


א טוֹב שֵׁם, מִשֶּׁמֶן טוֹב; וְיוֹם הַמָּוֶת, מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ.  ב טוֹב לָלֶכֶת אֶל-בֵּית-אֵבֶל, מִלֶּכֶת אֶל-בֵּית מִשְׁתֶּה--בַּאֲשֶׁר, הוּא סוֹף כָּל-הָאָדָם; וְהַחַי, יִתֵּן אֶל-לִבּוֹ.  ג טוֹב כַּעַס, מִשְּׂחוֹק:  כִּי-בְרֹעַ פָּנִים, יִיטַב לֵב.  ד לֵב חֲכָמִים בְּבֵית אֵבֶל, וְלֵב כְּסִילִים בְּבֵית שִׂמְחָה.  ה טוֹב, לִשְׁמֹעַ גַּעֲרַת חָכָם--מֵאִישׁ, שֹׁמֵעַ שִׁיר כְּסִילִים.  ו כִּי כְקוֹל הַסִּירִים תַּחַת הַסִּיר, כֵּן שְׂחֹק הַכְּסִיל; וְגַם-זֶה, הָבֶל.  ז כִּי הָעֹשֶׁק, יְהוֹלֵל חָכָם; וִיאַבֵּד אֶת-לֵב, מַתָּנָה.  ח טוֹב אַחֲרִית דָּבָר, מֵרֵאשִׁיתוֹ; טוֹב אֶרֶךְ-רוּחַ, מִגְּבַהּ-רוּחַ.  ט אַל-תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ, לִכְעוֹס:  כִּי כַעַס, בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ.  י אַל-תֹּאמַר, מֶה הָיָה--שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים, הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה:  כִּי לֹא מֵחָכְמָה, שָׁאַלְתָּ עַל-זֶה.  יא טוֹבָה חָכְמָה, עִם-נַחֲלָה; וְיֹתֵר, לְרֹאֵי הַשָּׁמֶשׁ.  יב כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה, בְּצֵל הַכָּסֶף; וְיִתְרוֹן דַּעַת, הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ.  יג רְאֵה, אֶת-מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים:  כִּי מִי יוּכַל לְתַקֵּן, אֵת אֲשֶׁר עִוְּתוֹ.  יד בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב, וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה; גַּם אֶת-זֶה לְעֻמַּת-זֶה, עָשָׂה הָאֱלֹהִים, עַל-דִּבְרַת שֶׁלֹּא יִמְצָא הָאָדָם אַחֲרָיו, מְאוּמָה.  טו אֶת-הַכֹּל רָאִיתִי, בִּימֵי הֶבְלִי; יֵשׁ צַדִּיק, אֹבֵד בְּצִדְקוֹ, וְיֵשׁ רָשָׁע, מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ.  טז אַל-תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה, וְאַל-תִּתְחַכַּם יוֹתֵר:  לָמָּה, תִּשּׁוֹמֵם.  יז אַל-תִּרְשַׁע הַרְבֵּה, וְאַל-תְּהִי סָכָל:  לָמָּה תָמוּת, בְּלֹא עִתֶּךָ.  יח טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה, וְגַם-מִזֶּה אַל-תַּנַּח אֶת-יָדֶךָ:  כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים, יֵצֵא אֶת-כֻּלָּם.  יט הַחָכְמָה, תָּעֹז לֶחָכָם--מֵעֲשָׂרָה, שַׁלִּיטִים, אֲשֶׁר הָיוּ, בָּעִיר.  כ כִּי אָדָם, אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ--אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה-טּוֹב, וְלֹא יֶחֱטָא.  כא גַּם לְכָל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יְדַבֵּרוּ, אַל-תִּתֵּן לִבֶּךָ:  אֲשֶׁר לֹא-תִשְׁמַע אֶת-עַבְדְּךָ, מְקַלְלֶךָ.  כב כִּי גַּם-פְּעָמִים רַבּוֹת, יָדַע לִבֶּךָ:  אֲשֶׁר גַּם-את (אַתָּה), קִלַּלְתָּ אֲחֵרִים.  כג כָּל-זֹה, נִסִּיתִי בַחָכְמָה; אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה, וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי.  כד רָחוֹק, מַה-שֶּׁהָיָה; וְעָמֹק עָמֹק, מִי יִמְצָאֶנּוּ.  כה סַבּוֹתִי אֲנִי וְלִבִּי לָדַעַת וְלָתוּר, וּבַקֵּשׁ חָכְמָה וְחֶשְׁבּוֹן; וְלָדַעַת רֶשַׁע כֶּסֶל, וְהַסִּכְלוּת הוֹלֵלוֹת.  כו וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת, אֶת-הָאִשָּׁה אֲשֶׁר-הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ--אֲסוּרִים יָדֶיהָ; טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, יִמָּלֵט מִמֶּנָּה, וְחוֹטֵא, יִלָּכֶד בָּהּ.  כז רְאֵה זֶה מָצָאתִי, אָמְרָה קֹהֶלֶת; אַחַת לְאַחַת, לִמְצֹא חֶשְׁבּוֹן.  כח אֲשֶׁר עוֹד-בִּקְשָׁה נַפְשִׁי, וְלֹא מָצָאתִי:  אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף, מָצָאתִי--וְאִשָּׁה בְכָל-אֵלֶּה, לֹא מָצָאתִי.  כט לְבַד רְאֵה-זֶה מָצָאתִי, אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם יָשָׁר; וְהֵמָּה בִקְשׁוּ, חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים.